• Shani Ben-shetrit

התעמרות בעבודה, קצת על הקורונה, ובלי לציין שמות אבל למה צריך להגן על זכויות העובדים הזרים

על התעמרות בעבודה ואיך בית המשפט בצרפת החליט לטפל בתופעה המכוערת הזו, קצת על נגיף הקורונה (כבר באמת כתבו יותר מידי) והשפעתו על עולם העבודה, ובלי לציין שמות אבל למה כן חשוב להגן על זכויות העובדים הזרים (וגם לשלם להם פנסיה).


הצד האפל של עולם העבודה והמקרה הצרפתי

השבוע פרסמתי בדף הפייסבוק שלי לינק לכתבה מאת רותה קופפר, שפורסמה במגזין דה מרקר במדור "קריירה" ואשר כותרתה –"עבודה ושמה סיוט". כתבה שלטעמי היא קריאת חובה. במסגרת הכתבה סופר על הדרך שבה מצא לנכון בית המשפט בצרפת לנהוג במעסיקים הנוהגים בהתעמרות כלפי עובדיהם או "הטרדה מוסדית" כלשונו.

המשובים שקיבלתי היו מעבר למצופה. גברים ונשים שלחו לי הודעות, התקשרו ושיתפו בסוד כמוס שהם יודעים בדיוק על מה מדובר, שהם קראו את הכתבה והם מזדהים עם מה שכתוב. גברת אחת סיפרה לי שהיא סובלת מההתנהגות מתעמרת על בסיס יום יומי אך כיוון שהיא שלוש שנים לקראת גיל פרישה היא "סופגת" את זה וממשיכה הלאה, גברת אחרת סיפרה לי שכל פעם שקורה "ארוע" התעמרות כלפיה היא זקוקה לכמה ימים התאוששות בבית ובצורה כזו נגמרו לה ימי המחלה שצברה והיא עושה שימוש בימי החופשה שלה... והסיפורים לא נגמרים.

פס"ד המוזכר לעיל קבע כי חברת התקשורת הצרפתית "פראנס טלקום" התעמרה בעובדיה והיא האחראית, המובילה והגורמת לגל של מעל 30 מקרי התאבדויות של עובדים שמקורו בפיטורים נרחבים (כ- 22 אלף עובדים פוטרו בתוך שלוש שנים) והמשכו ברצף של התנהגויות מתעמרות בעובדים שנותרו בחברה, והכל במטרה לגרום להם לעזוב את החברה "מרצונם".

מה עשה בית המשפט בצרפת? גזר דינם של בכירים בחברה ושלח העבריינים לכלא לצד קנסות כספיים.


כמובן שפס"ד כזה מעורר הרבה מאוד שאלות. מה הגבול? מה מותר? מה אסור? מתי מתחילה ומסתיימת המרות ומתי ההתעמרות? מה העונש? מה אפשר לעשות, לתבוע? להתפטר? מה עם פיצויים? ומה עם הנזק הנפשי שנגרם? ועוד ועוד.

אומנם בישראל טרם נחקק חוק למניעת התעמרות במקום העבודה והצעת החוק עודנה שוכבת בצד וקצת מעלה אבק במסדרונות הכנסת אבל הפסיקה אינה אדישה למציאות העגומה ועושה שימוש בחקיקה קיימת, בכלים משפטיים לגיטימיים וחוקי הצדק הטבעי על מנת לברר את טענות התביעה בגין ההתעמרות ובמקרה הצורך ליתן את הסעד המתאים.


יש מה לעשות.

....

בלי להזכיר שמות ובלי פוליטיקה – גם לעובדים זרים יש זכויות


בשנת 2014 נכתב בבג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה (כב' השופטת עדנה ארבל) את הציטוט הבא -


"כשמחליטה המדינה להעניק רישיונות שהייה ועבודה לעובדים זרים לזמן ממושך, עליה להעניק להם גם את זכויות היסוד המגיעות להם. לא ניתן ליהנות משירותי עובדים זרים ומהיתרונות שאלו מצמיחים למשק הישראלי ולאזרחי ישראל, מבלי לשאת בנטל הזכויות המגיעות להם. לא ניתן להתייחס לעובדים הזרים כאל אמצעי להפקת תועלת בלבד ולהתעלם מצרכיהם הבסיסיים. התנערות זו יש בה מימד של ניצול שאינו מתיישב עם ערכי מדינה יהודית ודמוקרטית ושמירתה על זכויות אדם"


אין זאת פעם ראשונה שבית משפט בישראל רואה את חובת מדינת ישראל לדאוג גם לרווחת וכבודם של העובדים הזרים אבל לצד ההצלחות יש גם פסיקות פחות מוצלחות, לטעמי, כמו למשל בפס"ד גלוטן בעניין שעות עבודה ומנוחה לעובדי סיעוד, ושארחיב עליו ועל השלכותיו בהזדמנות אחרת.


ובכן, באותו פסה"ד המוזכר לעיל נדונה השאלה האם המדינה צריכה לקבוע הסדר בריאות לעובדים זרים כמו שיש לעובדים תושבי ישראל. התשובה היא כן והנימוק הוא כי העובדים הזרים הם אינם מכשיר או רובוט אלא גורם אנושי – אדם (הפתעה !), עוד נקבע כי "קבלת שירותי בריאות חיוניים ברמה הבסיסית ביותר הנדרשים להגנת החיים והבריאות היא נגזרת של הזכות לכבוד האדם באשר הוא אדם, ושל הזכות החוקתית לחיים ולשלמות הגוף המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו".


ואחרי שכל זה נאמר, ומבלי לציין שמות או להכנס לפוליטיקה, אנא הרשו לי להסביר מדוע, למשנתי, אין לתת יד, גם לא לתעמולה זולה (סליחה, לא החזקתי את עצמי) הלוחצת על נקודות תורפה של מעסיקים של עובדים זרים המבטיחה "לשנות את מודל ההעסקה" של עובדים זרים ולהפסיק לשלם להם תשלומי פנסיה ( כי אם הם לא מקבלים פנסיה במדינת המוצא שלהם למה שיקבלו פנסיה בישראל).


עובדים זרים נכנסים לגבולות ישראל מכוח הסכמים בילטרלים והחלטות ממשלה ובמסגרתם נקבעים נהלים לעניין השהות של העובדים הזרים בגבולות המדינה. זכיותיהם של העובדים הזרים מעוגנות בחוק ובהסכמים קיבוציים ושורשם בערכיה של מדינת ישראל, ולפיכך כל חריגה מהם צריכה להיעשות בחקיקה ראשית ולתכלית ראויה. ולכן אין משמעות, חוץ מפרובוקציה, להכרזות על ביטול זכויות וההשוואה המיותרת בין זכויותיו של העובד בארץ המוצא לבין זכויותיו במדינת ישראל. ובכל מקרה, על פי רוב, מדובר בעובדים המגיעים ממדינות שאינן מתקדמות, עניות, חלקן מדינות תחת מלחמה והרס, מדינות ללא שלטון יציב או שלטון צבאי וכיוצא בזאת אשר שם המילה זכויות היא מילה יפה ותו לא.


ובכן, הנימוק שלי מסתכם במשפט אחד -


"תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר טו, טז)


די לחכימא ברמיזא

....

בקצרה על נגיף הקורונה והוראות הבידוד לעובדים ששבו ארצה

השבוע הרחיב משרד הבריאות את ההנחיות לבידוד של 14 ליום בנוסף לחוזרים מסין גם לאלו החוזרים מתאילנד, הונג קונג וסינגפור ומקאו.


על פי הנחיות משרד הבריאות כל מי שחזר מהמדינות לעיל נדרש להישאר בביתו ולהימנע באופן מוחלט מיציאה למרחב ציבורי לרבות מקומות עבודה. עוד נקבע כי היעדרות מהעבודה תחשב כהיעדרות עקב מחלה ואין לפנות לרופא המשפחה כדי לקבל אישור מחלה כדי למנוע מצב שאנשים יצאו מביתם לרופא ובכך לא ישהו בבידוד.


כיוון שכל אדם המצוי בבידוד בשלל החשש להידבקות בנגיף הקרונה מאבד ימי עבודה ועושה, בשלב זה, שימוש בימי המחלה שצבר (על פי חוק דמי מחלה), עולה ניחוח מעט "לא הוגן" כמו שאומרים הילדים. מדוע ? מהרבה סיבות, וביניהן – ימי המחלה מיועדים לניצול על ידי העובד בזמן שהוא או בן משפחתו חולה וזקוק לזמן להחלים ממחלתו. כמו כן הימים האלו קצובים ונצברים על פי ותק ובסופו של דבר שווים כסף, שכר. המדינה הוציאה צו גורף, לא לקחה סיכונים, ובדרכה שלה היא מאלצת את כל מי שחוזר מהמדינות מוזכרות לעיל, להסתגר בבידוד ולעשות שימוש בימי המחלה של העובד, שצבר בכוחות עצמו, על חשבונו כאשר הוא אינו בהכרח חולה או מצוי במצב בריאותי לקוי כדרישת החוק ואם הוא לא צבר מספיק ימים אז ינוכו ימים אלו משכרו.

פוגעני מאוד ולא מידתי.


השמועות אומרות כי משרד הבריאות שוקל להוציא צו שעה נוסף ועל פי עובד ששהה בבידוד יקבל תוספת של 14 ימי מחלה למכסת ימי המחלה שצבר עד כה. משמעות הדבר היא שהיעדרותו לא תנוכה ממכסת ימי המחלה שצבר העובד עד כה. הזכאות לתוספת ימי מחלה אמורה להינתן במסגרת צו של שר הבריאות. אך כאמור – צו זה טרם ניתן וכל עוד לא פורסם אחרת ינוכו ימי המחלה של העובד ממכסת ימי המחלה שצבר ואם אין ברשותו מספיק ימי מחלה,כאמור, ימים אלו ינוכו משכרו.


סוף שבוע נעים

שני



אני כאן עבורכם

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שני בן שטרית