• Shani Ben-shetrit

פרידה מפרופ' רות בן ישראל ז"ל


השבוע הלכה לעולמה פרופ' רות בן ישראל, מומחית בתחום דיני עבודה ומשפטית בולטת, כלת פרס ישראל לחקר המשפט.

זו רשומה לכבודה.


את פרופ' רות בן ישראל "פגשתי" לראשונה בין עמודי ספרי דיני עבודה של האוניברסיטה הפתוחה אשר הגיעו לידי שנים לפני שהתחלתי את לימודי המשפטים ועודם עומדים איתנים וגאים על מדף הספרים במשרדי. ספרים אלו הם רק קצה קרחון השפעתה של פרופ' בן ישראל בתחום משפט העבודה ומדיניות הרווחה בישראל והיריעה קצרה מלפרט ולתאר. בין פרסומיה הרבים ניתן למצוא כתבים בנושא הסכמים קיבוציים, ביטחון סוציאלי, מעמד האישה, זכויות בעבודה, שיווין הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה, שביתות, הגיל השלישי, העסקה קבלנית ועוד.


המובן מאליו ברשומה לזכרו של אדם הוא בפירוט קורות חייו ואכן בכל הנוגע לפרופ' רות בן ישראל הרי כי מדובר בקורות חיים מרשימים ומעוררי כבוד. אך לטעמי פרופ' בן ישראל גדולה מכך וכל ניסיון לתמצת קורות חייה יגרום לה לעוול גדול. מדובר באישה נדירה וחכמה אשר הקדישה שנים רבות מחייה לחקר משפט העבודה, מאמריה מצוטטים על בסיס קבוע בעבודות מחקר ובפסקי דין. בשנת 2001 זכתה בפרס ישראל לחקר המשפט ועליה נכתב -

"המחקרים שהיא פרסמה מצטיינים במבט רחב ומעמיק: הם משלבים ידע רב של שיטות משפט במדינות אחרות, ראייה חדה של הבעיות החברתיות שהמשפט מבקש לפתור והבנה עמוקה של תהליכים ומגמות המערבים משפט, חברה וכלכלה. במיוחד ראוי לציין את ספרה על ההסכם הקיבוצי, את מחקריה על זכות השביתה בישראל ובעולם ואת שלושת הכרכים של ספרה על שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה. את כל מחקריה מאפיינת תפיסה ערכית, הרואה במשפט מכשיר שנועד ויכול לקדם את האדם ואת החברה, ובמיוחד לסייע בידי קבוצות חלשות ומקופחות להגיע לחיים של רווחה וכבוד".


הכותרות האחרונות בעניין המאבק להעסקה ישירה של עובדי הקבלן באוניברסיטאות בישראל מחברות אותי כמעט באופן טבעי לפרופ' רות בן ישראל.

במאבק המדובר ואשר במסגרתו פעילים (סטודנטים ומרצים) דורשים מהאוניברסיטאות להעביר את עובדי הקבלן להעסקה ישירה קוראים הפעילים "לעשות סוף סוף צדק הסטורי" כלשונם. במאמר שפורסם על ידי איתי כהן ב"פי האתון – עיתון הסטודנטים והסטודנטיות בירושלים"[1] דווח בהרחבה על מצבם של עובדי הקבלן החוששים לעמוד על זכויותיהם, המדווחים על יחס מתעמר, על החשש לבקש הפסקות, על חוסר היציבות והשינוע ממקום עבודה אחד למשנהו, על חשיפה לחומרים מסוכנים ללא נהלי בטיחות וכי זכויותיהם הסוציאליות נפגעות על בסיס קבוע (כך לדוגמה נטען כי לעובדי הניקיון באוני' בן גוריון ובאוני' תל אביב לא הופרשו כספי פנסיה במשך שנה).


פרופ' רות בן ישראל ראתה את הנולד בעניין ההעסקה קבלנית וכבר בשנת 2001 במסגרת מאמרה "העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם: שאלות של יחידת מיקוח ויציגות הרהורים ראשונים בעקבות התיקון לחוק" [2] פרשה בן ישראל את התופעה של העסקה קבלנית ואת "הבעיה", כלשונה, בהעסקה לפי תבנית ההעסקה הבלתי שגרתית הזו. בן ישראל הציגה את המצב לפני התיקון לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (2000) וגם לאחריו וההבדל אינו משמעותי. כוונת התיקון הייתה טובה, להשוות את תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן המקופחים לתנאים של העובדים המועסקים בפועל והמרת המעמד של עובד הקבלן לעובד מן המניין לאחר תקופה של 9 חודשים. אבל התוצאה בשטח הייתה ועודנה עגומה. השוואת התנאים לא מתבצעת במלואה אם בכלל ולאחר תקופה של 9 חודשים הומצא פטנט חדש לפיטורי העובד/ת ובכך המעסיק בפועל לא נדרש לקלוט אותם לשורותיו.


20 שנה לאחר מכן ועובדי קבלן עודם נותרו בעל כורחם עובדי השוק "השניוני" הנחות ואשר זכויותיהם נפגעות על בסיס קבוע וידיהם כבולות. המלכוד הוא כפול - בשל הרבה סיבות הקשורות באופן ההעסקה שלהם, עובדי הקבלן אינם מאוגדים תחת ארגון שיכול להלחם עבורם וכפרט הם אינם ששים לתבוע את המעסיק שלהם בגין השוואת תנאים או אי מתן זכויות סוציאליות ואם לא גופים חיצוניים שיתערבו לא יוכל להתקיים שום שינוי בעניין.


את המאמר המוזכר לעיל חותמת פרופ' רות בן ישראל בציטוט הבא - " ימים יגידו איך התפתחו הדברים. דבר אחד ברור, על פי מצב הדברים כיום נראה כי השוואת התנאים הנכספת לא תושג בעתיד הקרוב".


צדקה.


לצערי לא זכיתי להכיר את פרופ' רות בן ישראל באופן אישי. אך אם הייתי פוגשת אותה הייתי אומרת לה תודה על כתביה שגמעתי והשאירו עלי חותמם, על ששיתפה בחכמתה ודעותיה, ועל השפעתה האדירה בתחום משפט העבודה.


יהי זכרה ברוך.




[1] איתי כהן "צדק לזמן היסטורי" פי האתון עיתון הסטודנטים והסטודנטיות בירושלים 12 בינואר 2020.

[2] רות בן ישראל "העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם: שאלות של יחידת מיקוח ויציגות הרהורים ראשוניים בעקבות התיקון לחוק מאזני משפט ב' תשס"ב.





אני כאן עבורכם

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שני בן שטרית